אחד הגורמים המשפיעים ביותר על הבחירה התעסוקתית של הפרט היא משפחת המוצא, קרי הדמויות המטפלות הראשונות, לרוב בדמות האב והאם, ולעתים סב או סבתא משמעותיים במיוחד– דבר האופייניבתרבויות בהן נהוג כי הסב או הסבתא מתגוררים בבית המשפחה ומגדלים את הילדים. במסגרת המשפחתית, צופה הילד במהלך שנותיו הראשונות בהוריו ובאחיו הגדולים (אם ישנם), ומקבל מושגים ראשונים לגבי עולם העבודה והתעסוקה: איזה סוג עיסוקים מוערכים על-ידי בני המשפחה? (ומניבים "תוצאות" טובות בעיניי הילד של אהבה, הערכה והשתייכות). מה נחשב לעיסוק "נשי" או "גברי"? מהם הערכים המכתיבים את בחירת העיסוק? מהן העמדות של בני המשפחה כלפי עולם העבודה והתעסוקה?וכיו"ב.
בשנים אלה, הילד גם מתנסה בעיסוקים שונים, מתאמן ומפתח מיומנויות שונות. החשיפה לתחומים רבים של עשייה היא משמעותית במסע הגילוי של הילד את העניין והנטייה התעסוקתית הפרטית שלו. מי שמתעסק וצופה רבות בעצי משפחה תעסוקתיים, יכול להבחין במגמות בחירה דומות לאורך הדורות באותה המשפחה. הנובעות, בין היתר, מתוך רפרטואר העיסוקים להם נחשף הילד במהלך שנות חייו הראשונות, והעמדות והתפיסות הסובייקטיביות שגיבש לעצמו על אותם עיסוקים. מכאן, אין זה מפתיע כי ילד שגדל בבית שבו שני ההורים רופאים, ימצא עצמו בתחומי הרפואה והטיפול. באופן דומה, ילדה שגדלה בבית לאם שהיא מורה בעיסוקה, תמצא עצמה עוסקת בהוראה, בהנחיה, בהדרכה (וכדומה) בבגרותה.
יש לציין, כי ההחלטה להיות "כמו ההורה" אינה תמיד החלטה מודעת, ונשענת, כאמור, על התבוננות של הילד בשנותיו המוקדמות, והסקתו לגבי איזה עיסוק "נחשב". מעבר לכך, קיימת נטייה לילד לנסות ולאמץ את המאפיינים של הדמות ההורית עמה הוא נמצא ביחסים קרובים ומשמעותיים יותר. כמובן, שיש משמעות גם לסוגיות מגדריות, כגון יחס החברה, התרבות ומשפחת המוצא למגדר בהיבט התעסוקתי,ולמינו של הילד בהתאם.
לפי משנתו של אלפרד אדלר, המוטיבציה העיקרית של הילד, ושל האדם הבוגר, היא ההשתייכות. מעשיו ומחשבותיו של הילד מונעים מתוך הרצון להתקבל, להיות שייך,משמעותי ואהוב על-ידי בני משפחתו. דרך ה"פילטר" של מוטיבציה בסיסית זו להשתייך, הילד בוחן את האופציות התעסוקתיות הניצבות לנגד עיניו, וסביר כי יבחר בעיסוקים שיניבו, לפי הבנתו והתנסויותיו המוקדמות (על מה הוא מקבל חיזוק ועידוד מהסביבה? ) את רמת ההשתייכות הרבה ביותר.

ישנם מקרים, בהם אני נתקלת כגרפולוגית ויועצת תעסוקתית, בהם הילד או הילדה "זכו" לגדול בסביבה משפחתית, שתאמה במידה רבה את הפוטנציאל האישי הגלום בהם, ועודדה אותם לפתח פוטנציאל זה ולאמן מיומנויות חשובות מגיל צעיר. כזה הוא המקרה של גילה (שם בדוי), בחורה בת 21, הבת הצעירה ביותר במשפחה (שני אחים גדולים), שהגיעה אליי להכוונה תעסוקתית.
המפגש עם הכתב: פגשתי כתב קל, כתב אינטואיציה עם חשיבה, לפי הטיפולוגיה של יונג. חושים חדים, עדינות, רגישות לאחר, אכפתיות; יכולת אבחנה חדה ומדויקת, המאפשרת לה לקלוט את האדם שממול מעבר למילים ולנאמר. ניכר יכולת ארגון טובה ולויאליות גבוהה.
המפגש על הכותבת: גילה הבהירה לי כבר בתחילת פגישתנו כי "אני לא אלמד חינוך מיוחד כמו אימא", בהמשך היא הרחיבה כי הייתה רוצה מאוד לעסוק בעבודה סוציאלית, אך אין לה כעת את הנתונים הדרושים על-מנת להתקבל ללימודי העבודה הסוציאלית במוסדות הקיימים. וכעת היא שוקלת את המשך דרכה הלימודית-תעסוקתית.
השיח: הצגתי לגילה, בין היתר, כי ניכר שבתור ילדה היא זיהתה את הערך שבעיסוק שיש בו נתינה לאחר ועזרה לאנשים, וכיום ערך זה מלווה אותה במידה רבה בבחירת העיסוק שלה. שוחחנו על-כך שגם בעבודה סוציאלית וגם בחינוך מיוחד, יש עשייה הדומה במהותה, וכי מדובר בסביבות שיכולות להיות באותה מידה שונות מאוד אך גם דומות מאוד במהותן. כמו כן, הרחבנו וסרקנו יחד את האפשרויות הקיימות לעיסוק, לאחר לימוד של כל אחד מבין התחומים. זאת, מתוך ניסיוני כי בחירות רבות של מסלול הלימודים, בעיקר בקרב בני נוער, הנן מוטות כתוצאה מחוסר הבנה של המקצוע על רבדיו השונים, או כתוצאה ממחסור בידע, בעידן שבו מגוון האפשרויות רק הולך ומתרחב. ניסיתי להראות לגילה כי אין כל הכרח שתעשה פשרה שאינה מתאימה לכישוריה, ליכולותיה ולנטיות ליבה, בשל המגבלהבנתוני ההרשמה, והרחבנו יחדיו את האופציות הקיימות לרשותה בהתבסס על יכולותיה ומשאלות ליבה.
ההארה המכרעת של גילה בתוך התהליך, הייתה ההבנה, שבעוד שברם היא "קוראת תיגר" על העיסוק של אימה, הרי שבפועל היא נוטה לבחור בחירות תעסוקתיות דומות. עוד היא הבינה, כי גם בחירה הנראית כמו "דרכה של אימא" יכולה לקבל ייחודיות וגוון משל עצמה. תובנות אלו, הובילו את גילה בסופו של דבר לבחור במסלול של חינוך מיוחד… ולמצוא את מקומה.
לסיכום המקרה אומר, כי שאלות בסיסיות יכולות לסייע באבחון הסביבה המשפחתית בה גדל הילד, בערכים אליהם נחשף, ובמושגים שאימץ לגבי עולם העבודה. ההבאה למודעות של אותן תפיסות מוקדמות, לצד הצגת היכולות האינטלקטואליות,הבינאישיות והתפקודיות (בהתבסס על האבחון הגרפולוגי) של הכותב, יכולות לסייע לאדם הבוגר לעשות בחירה שקולה, מתוך מקום מודע יותר.
"לו אני הייתי הרופא של סבתא, היום היא הייתה בחיים"
הרצון לעשות תיקון של חוויה של אובדן, מוות או כל אירוע משמעותי אחר, יכול אף הוא להוות גורם מכריע בבחירת כיוון תעסוקתי של אדם. כך למשל היה במקרה של אורי (שם בדוי), בן 24, אח בכור, אשר גירושיו של הוריו קירבו אותו מאוד לסבתו מצד האם, עמה גדל.
המפגש עם הכתב: ארגון טוב, יכולת אלתור מעולה, שימת לב וזיכרון טוב לפרטים ויכולת למידה לפרטים. צורך בסטטוס, צורך חזק בפידבקים על העשייה, ראייה חומרית וצורך בחומריות ובפרסטיז'ה. הבנה טובה של החוקים והכללים. הכתב מציג טיפוס רציונאלי (פוטנציה ד') עם אלמנטים נרקיסיסטים (פוטנציה ו') עפ"י הטיפולוגיה של אודם, וטיפוס חשיבה-מוחצן עם חישה עפ"י הטיפולוגיה של יונג.
המפגש עם הכותב: פגשתי בחור צעיר, נמרץ, עוסק כיום בתפקיד ניהולי זוטר בתחום השירות. מתאר תחושת תקיעות וחוסר סיפוק בעשייה. ניכר כי מאוד חשוב לו לעסוק במשהו בעל פרסטיז'ה, עם "טייטל". אורי הביע במסגרת הפגישה אתרצונו העז להיות רופא או פרמדיק.
השיח: הפער בין היכולות המשתקפות בכתב לבין הבעת הרצון לעסוק ברפואה, הביא אותי לשאול את אורי – מהיכן הגיע הרצון ללמוד ולעסוק ברפואה? תשובתו, שלא איחרה לבוא, חשפה סיפור של נער בן 15, אשר מחלתה של סבתו, שהוא היה מאוד קשור אליה באותה העת, הביאה אותו לחקור ולקרוא רבות על תחום הרפואה ("גיליתי שעולם הרפואה זה וואהו").
בשונה מהמקרה של גילה שהובא קודם לכן, שבו ההשפעות הסביבתיות היו בשנות החיים המוקדמות, במקרה של אורי מדובר בהשפעה חברתית-משפחתית מאוחרת יחסית, בתקופת גיל ההתבגרות, שבה האישיות, התפיסות והעמדות לגבי עולם העבודה כבר די מגובשות. ניתן להניח, כי הנטייה של אורי להסתמך על ידע ועל חוקים וכללים, כמאפיין טיפוס בעל כתב רציונאלי, הביאה אותו למצוא מזור לעיסוק במחלה של סבתו על-ידי קריאה ולמידה של "חוקי" גוף האדם, אולם אין זה אומר כי יכולת הטיפול וכל שאר היכולות והמיומנויות הכרוכות ונדרשות לעיסוק ברפואה קיימת אצלו….
עוד יש להוסיף ולציין, כי מידת המושפעות של אורי מסביבתו המשפחתית אינה מפתיעה, בהינתן אלמנטים מוחצנים ומעט נרקיסיסטים בכתב, המעידים על הצורך בפידבק חיצוני ואישור מהסביבה. זאת מכיוון שהגישה המוחצנת מאופיינת בהכוונת האנרגיה הנפשית של הפרט לעבר העולם החיצוני.במילים כלליות, לעניות דעתי,סביר יותר להניח כי אנשים בעלי מאפיינים אקסטרוברטים-מוחצנים או נרקיסיסטים בכתב ייטו יותר להיות מושפעים מסביבתם הקרובה המשפחתית או החברתית בבחירת עיסוקם, מאשר יעשו זאת בעלי כתב יד עם מאפיינים יותר אינטרוברטים-מופנמים.
שיתפתי את אורי בחוזקות, בכישורים ובשאר המאפיינים שאבחנתי מתוך כתב ידו, אל מול הצורך שהוא הביא למפגש, והצעתי לו (בין היתר) ללמוד עריכת דין, עיסוק שבו הוא יוכל למנף את יכולות הארגון, שימת הלב והזיכרון לפרטים, יכולת האלתור המצוינת, ומעבר לכך, יעסוק בעיסוק שיקנה לו סטטוס, וחוקים וכללים להיצמד אליהם.. הבחנתי איך במהלך השיחה אורי המתלבט, הרחיב את כתפיו.. חיברתי אותו לחוזקותיו. ואכן, לימודי עריכת דין במכללה מוכרת, היוו בסופו של דבר את בחירתו.

לסיכום, רק אדגיש ואומר שמטרתו של מאמר זה הייתה בעיקרה להרחיב את הסקופ שדרכו נעשה ההכוון התעסוקתי הגרפולוגי, ולהזכיר את מה שרובינו כבר יודעים, שעם כל הכבוד, ויש כבוד, לאבחון הגרפולוגי עצמו, בסופו של דבר הוא פוגש באדם, בסובייקט, הניזון מהשפעות סביבתיות שונות, שבחלקן כבר הופנמו משחר ילדותו. מכאן, שיש חשיבות מכרעת לאופן שבו מתרחש מפגש הייעוץ ולמה שמתאפשר במרחב זה. יכולתו של הגרפולוג להקשיב לנאמר (ומעבר לנאמר) על-ידי הנועץ בטופס השאלון המקדיםו/או פנים-אל-פנים ולא רק דרך הכתב עצמו, ולקחת בחשבון את רצונותיו וחלומותיו, כמו גם את ההשפעות הסביבתיות שהוא מדווח עליהן, יסייעו לו בסופו של דבר להכווין את האדם לדרך המקצועית המותאמת לו ביותר. או במילים אחרות, לחבר את הכותב לכתב היד שלו עצמו, ולעשות זאת בשפתו.

ג'ודי גבאי, גרפולוגית תעסוקתית, מנכ"ל ובעלים של מכון פרסונה, המתמחה באבחון וייעוץ אישי ועסקי, בשיטת GPN, המשלבת כלים פסיכולוגיים וגרפולוגיים.
ג'ודי בעלת וותק של כ-15 שנים באבחון גרפולוגי של עובדים למקומות עבודה, בהכוונה תעסוקתית לימודית ובייעוץ לקריירה "באמצע החיים", כולל הכוון תעסוקתי לחיילים ולפורשי צה"ל.
מכון פרסונה:
09-7717050, persona@persona-e.co.il.